מתי לפנות לטיפול אישי ומתי לטיפול זוגי?

הנורמטיביות והלגיטימציה שהולכת ומתפתחת סביב השימוש במדיה של הטיפול הזוגי מביאה אנשים השיכים לקבוצת ה: "גיל השלישי" (גילאי סוף שנות השישים – גיל שמונים ) לקליניקה בבקשת עזרה טיפולית בתחום הטיפול האינדבידואלי או בתחום הטיפול הזוגי. התחושה של "אם לא עכשיו אימתי" הולכת ומתחזקת ומעצימה את הצורך בטיפול.

בשלב זה של החיים מעצם היותנו פחות עסוקים בבניית העצמי שלנו המאפיינת את ראשית החיים אנו יותר פנויים להתבונן על עצמנו בהווה,מנהלים בייננו לבין עצמנו דין וחשבון על עברינו כאינדיבידואלים ומגלים רגישות גבוהה יותר לחיי הזוגיות שלנו.
בשלב חיים זה ההרגשה היא שאפשר סוף סוף לנשום, המרחב והחופש גדולים יותר,קימות אופציות גדולות יותר לבחירה,אמצעים למימוש,ופנאי.

ואולם אצל רבים היכולת לעצור ולהתבונן, מעוררת חשבונות נפש שיכולים להביא בעקבותיהם משברים. עולה המודעות וההבנה שזהו השער לפרק האחרון של חיינו, והזקנה מפחידה את כולנו.

משברים יכולים להתבטא במגוון סימפטומים:
הפרעה בשינה, קושי בהרדמות, יקיצה מוקדמת.
סימפטומים המעידים על מצב חרדתי: הזעה, דופק לב מהיר, קשיים בשינה,חוסר שקט, קושי להתרכז בתחביבים שבימים כתיקונם הייתה הנאה גדולה לעסוק בהם.
אצל אחרים המשבר יכול להתבטא בתחושות עצב, דכדוך, ולעיתים דיכאון, תחושת חוסר הנאה, ריקנות וחוסר משמעות.

השלב הראשון בהתמודדות עם משבר הגיל הוא מתן השם הנכון למשבר האם אנו זקוקים לטיפול אישי או זקוקים לטיפול זוגי? לעיתים עקב הקושי להתבונן פנימה לתוכנו ולהבין שאנו במצוקה רגשית יש ניסיונות לתלות את התחושות הקשות במציאות החיצונית כמו:ריב עם הילדים,אי שביעות רצון ממצב כלכלי או סביב בעיה בריאותית. החשוב ברגעים אלו לעצור,לחוש,ולהתארגן מחדש.

במצבים בהם איננו יכולים לעשות זאת לבד יש את הצורך להיעזר בטיפול אישי או טיפול זוגי. חשוב לעבור את המסע של ההתבוננות והעיבוד הפנימי עם פסיכותרפיסט אינדיבידואלי ובמקרים בהם יש צורך ביעוץ נישואין, ייעוץ זוגי לעשות את העבודה הזוגית בעזרת מטפל זוגי.

אסתר בת 75 שנים סיפרה לי בשיחה טלפונית שלה ולבעלה בעיות בזוגיות. נקבעה עימי פגישת התייעצות על מנת לברר האם היא ובעלה זקוקים לטיפול זוגי, ייעוץ נישואין או שהיא זקוקה לטיפול אינדיבידואלי. במהלך הפגישה אסתר מספרת את סיפור חייה כבת בכורה שתפקדה כילדה הורית עזרה להוריה בפרנסת המשפחה דאגה לגדל את ארבעת אחיה הצעירים ממנה. אסתר הייתה כל חייה בפוזיציה של לראות את כל הסובבים אותה ודאגה לצרכיהם ללא מתן מקום פיזי ורגשי לה ולצרכיה.דפוס חיים זה ליווה את אסתר בתהליך נישואיה כאישה וכרעיה. היא הייתה קשובה ומילאה את צרכי בעלה וכשבאו הילדים הייתה טובתם מול עיניה. בסיום המפגש יצאה אסתר עם ההבנה שחלק מנתינת המקום לעצמה הוא להגיע לטיפול לבדה.היא מבינה ששעון החול אוזל והיא אינה יכולה לומר יותר לעצמה שיגיע היום ותדאג לעצמה. חשוב לה ללמוד כיצד לתת מקום לעצמה ולצרכיה תוך התבוננות בסיפור חייה.

יואל ורינה , פרשו לפנסיה. הם הגיעו לשלב בחייהם בו הם מסודרים כלכלית, ילדיהם נישאו והם מוצאים עצמם שעות מרובות בבית בצוותא. חוויה עליה חלמו שנים מרובות בהם עבדו ונעדרו שעות מרובות מהבית,ללא ההזדמנות לזמן זוגי משותף. החלום הפך להיות מצב מצוקתי. הם מוצאים עצמם נכנסים לקונפליקטים וריבים סביב עניינים פעוטים,רוצים ביחד אך לכל אחד בסתר ליבו געגוע לזמן של "לחוד" כפי שהיה מוכר להם בתקופת עבודתם. לא כך הם רוצים את חייהם,אך הם אינם מצליחים לדבר על כך בינם לבין עצמם. הם פונים בבקשת עזרה לטיפול זוגי כבר בפגישות הראשונות הם מבינים כי בתוך החלום של "ביחד" יש לכל אחד צורך גם "בלחוד" שבתקופת עבודתם קיבלה מענה דרך היציאה לעבודה. "הכניסה של אחד בתוך השני" הייתה קשה וכל אחד רצה גם ללכת החוצה. שני בני הזוג הסכימו להיכנס לטיפול זוגי במטרה ללמוד לבנות את "לחוד וביחד", בחייהם.