ד"ר אדוארד קרוק!
המטרה: להפריד בין מריבות בין-זוגיות בעבר מהאחריות להורות עכשוית.
לעיתים קרובות מניחים מומחי נפש וממונים על החוק שכאשר הורים גרושים לא מסוגלים לבוא לידי הסכמה לגבי משמורת משותפת על ילדיהם, ונשארים נעולים במריבות בקונפליקט גבוה הרי שפתרון של משמורת משותפת איננו רצוי.
הבסיס להנחה זו היא החשש שהילדים ישארו נעולים בתוך הקונפליקט של ההורים וחשיפה ממושכת למריבות ולקונפליקטים בין ההורים תהיה מאוד מסוכנת לבריאות הנפשית של הילדים.
בבתי משפט רבים קיים תקדים חוקי כנגד משמורת משותפת במקרים של גרושין בקונפליקט גבוה.
כתוצאה מכך כל הורה מנסה להשיג משמורת חיצונית על הילדים או לפחות אחריות ראשית על הילדים, ההורים במצב זה גם יעצימו את מידות הקונפליקט בניהם או אפילו יקמו קונפליקט מההתחלה כדי להתנגד לצו משפטי בדבר משמורת משותפת.

אין עוררין על כך שקונפליקטים נמשכים ושאינם מסתיימים יכולים לגרום נזק לילדים. מה שבעצם נתון לויכוח בין המטפלים למניהם והממונים על החוק , הוא מה הסידור הטוב ביותר עבור הילדים במצב של קונפליקט בין ההורים ומה חלוקת הזמן הנכונה שהילדים צריכים לשהות אצל ההורים במקרים אלו.

במשך שנים רבות המחקרים דגלו בדעה שמשמורת משותפת במצבים אלו יכולה לגרום נזקים לילדים.
אולם לאחרונה הראה מחקר חדש שהחלפה מהירה של החזקת הילדים בין ההורים גורמת לתוצאות לא טובות אצל הילדים , כלומר כאשר הילדים עברו מהורה להורה בתכיפות רבה, הילדים נחשפו יותר למריבות בין ההורים. כאשר תדירות ההחלפה ירדה וכאשר ההורים נמנעו ממגע ישיר בינהם בזמן ההחלפות ומנעו מהילדים לחוות מריבות בניהם , האפקטים השליליים נעלמו.

מחקר חדש מעודכן יותר בחן מצבים של משמורת משותפת כנגד תדירות ההחלפות גבוהה בין ההורים. במחקר זה הובהר כי משמורת משותפת לא רק שאיננה מזיקה לילדים אלא גם רככה את הקונפליקטים ,התיחסות חמה, בין ההורים מהווה גורם משפיע לטובה על הילדים.
קונסנזוס נראה שמתחיל להיוצר בקרב חוקרי מצבי גירושין בהקשר משמורות ילדים וגרושין בקונפליקט גבוה. בשנת 2002 רוברט באוזמן במטא-אטינה של 33 מחקרים אשר עסקו בהשוואה של תוצאות התנהגות הילדים במצב של משמורת משותפת- הגיע למסקנה שהיתרונות בתוצאות החיוביות של התנהגות הילדים אינן תלויות כלל וכלל במצב הקונפליקטים של ההורים.
כלומר, התופעות השליליות של הקונפליקטים בין ההורים הן תוצאה מהעובדה שההורים מפסידים את הקשר עם ילדיהם.
ב-2003 ,מרשה קלין , מצאה שההשפעה הרעה של הקונפליקטים בין ההורים מרוככת כאשר ההורים מעורבים עם ילדיהם.
ב-2007 פאבריציוס ולואקן הסיקו מסקנה , שמנקודת מבטם של הילדים, משמורת משותפת הינה בעלת יתרונות טובים הן במצבי קונפליקטים נמוכים והן בגבוהים.
ולפיכך המחקר אינו תומך בהנחה שמידת הזמן של המשמרת המשותפת תוגבל. מצבים של גירושין בקונפליקט גבוה אינם מהווים הצדקה להטלת מגבלות על מידת הקשר של הילדים עם כל אחד מההורים.
מחקר נוסף אחר הראה שמשמורת יחידנית מערב או מגדיר את מידת הקונפליקטים בין ההורים , כאשר מיד לאחר ההפרדה בין ההורים יש לכל אחד מהצדדים תחושה של "המנצח זוכה בכל הקופה" ,כל אחד מבני הזוג הגרושים חש רגשות של פחד ושנאה כלפי הצד השני והאיבה רק מתעצמת ככל שמי מהם מאוים שיאבד את המשמורת שלו על הילדים.
מחקרים הראו שהגבלת האב במעורבותו בילדים נמצאת בקורלציה עם הדיווחים של האבות על מידת האיבה כלפי האישה.

מריבות וקונפליקטים בין בני הזוג מתעצמים כאשר סידורי המשמורת הינם יחידניים ופוחתים עם הזמן בסידור משמורת משותפת.
כאשר אף אחד מבני הזוג אינו מאויים שיפסיד משמורת על הילדים הקונפליקט נחלש.
רצוי לא לקבל שקונפליקטים גבוהים הן בלתי נמנעים במשפחות מתגרשות וכדאי לשים כמטרה להפחית את הקונפליקט. משמורת משותפת מספקת תמריץ לשיתוף פעולה הורי. גישור ותכנון תוכניות לעתיד.
רוב ההורים יכולים ללמוד בהצלחה להפחית את מידת הקונפליקט כאשר הם במוטיבציה לעשות כך. משמורת משותפת תספק את המוטיבציה הזאת.
מספר התערבויות ספצפיות פותחו במטרה לעזור להורים להפחית את מידת הקונפליקט בניהם כמו גישור משפחתי, ותאום הורי. אסטרטגיות מפתח היא להקפיד שההורים יהיו בפוקוס על צרכי הילדים ולקדם את מידת הקשב של ההורים לצרכי הילדים.

המטרה התרפויטית היא לעזור להורים הנמצאים במצב קונפליקט גבוה להפריד בין האיבה והשנאה כאשר היו נשואים ובין האחריות העכשוית שלהם כהורים.

לסיום חשוב להפריד בין כמה סוגים של קונפליקטים.
קונפליקט במהותו הינו חלק טבעי בחיי היום יום. להגן הרמטית על הילד בפני קונפליקטים יום-יומיים יגרום בעצם לתופעות שליליות עבור הילד.
קונפליקט איננו רע מטבע הדברים עבור הילד. אולם אם הוא נשאר קבוע ולא נפסק , הוא מהווה סכנה לילד.
ילדים גם זקוקים להגנה ומחסה בפני אלימות וניצול. לילדי גרושים יש צורך לספק הגנה זהה לילדים רגילים כאשר יש מקרה של ניצול. זה כולל גם מצבים שבהם הילדים נחשפים לאלימות בין ההורים עצמם.

אולם, ברוב המקרים של גרושין בקונפליקט גבוה , אלימות וניצול אינם מהווים גורם . מהות האיבה הנוצרת בבית הדין בצד המשפטי והמאבק של המשמורת היחידנית נראה שיוצרת את הקונפליקט בין שני בני הזוג אשר מהווים הורים בעלי יכולת הורית ואשר רוצים להמשיך לטפל בילדיהם בהשגחה אישית ואינם יכולים להסכים על תוכנית הורות משותפת ונאלצים להשמיץ אחד את השני במאמץ לזכות בתפקיד ההורה.
בטחון המיטבי של הילדים ברוב מקרי הגירושין מושג כאשר שני ההורים פעילים ואחראים ומעורבים במידה שווה אצל הילדים וכאשר המוסדות הטיפוליים תומכים בהם למילוי התפקידים ההוריים.